להתאהב…איזו תחושה טובה! זוכרים? זוכרות? האם זו תחושה השמורה רק לגיל צעיר? רק לפעם אחת? האם ניתן להתאהב שוב בגילנו?
האם יש גיל שבו כבר אין צורך להיות נאהבת, מוערכת, מוערצת, מחובקת, מתלטפת?
כולנו זקוקים להרבה דברים ובכל זאת, את הדבר שאפשר לקבל חינם, איננו מחפשים.
אולי איבדנו אמונה, אולי דעך כבר הביטחון העצמי המופרז שלנו בעקבות הזמן שעבר ואולי פשוט איבדנו אמונה.
אפשר להתאהב וזה כל כך כדאי, כל כך חשוב וכל כך נכון, עד שמצאתי לנכון לכתוב על זה ולו רק כדי לגרום לנשמה אחת לנקוט בצעד הקטן לו היא מחכה, מהססת, בכדי ליצור אהבה.
מה יהיה? מה יגידו הילדים? הנכדים? השכנים? החברים? ואם הוא ירצה את הכסף שלי ( שאין או יש לי ) ואם היא תרצה את הבית בו אנו גרים?
בעיות חוקיות, בעיות טכניות, בעיות משפחתיות.
טוב נו, אז אולי באמת לא נתאהב, זה מסוכן מדי.
בואו נישאר לבד. בואו נמלא את רצון הסביבה ולא את שלנו, בואו נחשוב על עצמנו רק ככלי שרת בידי אחרים.
“אני כבר סיננתי את שק הקמח שלי” היתה סבתי נוהגת לומר כשהייתה מאד מבוגרת.
ובכן, מה עם שק הקמח שלכם?