כשביקרתי שם, ידעתי שאם סבתי היתה זוכה לבלות את שנותיה האחרונות והארוכות ( היא נפטרה בשיבה טובה בגיל 87 ) במקום כזה, היא היתה זוכה במנת אושר, פינוק, עניין וגיוון כפי שלא זכתה בו בכל ימי חייה.
לא מזמן ביקרתי בבית הורים מפואר בכפ”ס.בית אבות
האנשים היו מאד מרוצים והצוות מסור ביותר. המקום נראה נפלא והדיירים הסתובבו במקום בארשת פנים מחוייכת.
נזכרתי בסבתי עליה השלום. עבורה העובדה שאדם נמצא בבית הורים, משמעותה היתה נטישתו הטוטאלית ע”י משפחתו ו”השלכתו” של האדם למקום מרוחק ועפש שם הוא מוצא את מותו בצער. אסור היה אפילו להזכיר את המונח הזה “בית אבות” או “בית הורים”.
התכנים, האירגון, הטיפול המסור, המתקנים , החדרים והדאגה האמיתית של הצוות כמו גם החברה שלה זוכים החברים שם, בהחלט מעוררת קינאה.
הלוואי שכל אדם יוכל לאפשר לעצמו לעת זיקנה, חיים כאלו.
כדאי לעשות סקר שוק, כדאי לבקר, כדאי לדבר עם הדיירים ומשפחותיהם וכמובן עם הצוות. ובסופו של תהליך, ההחלטה צריכה תמיד להיות של מי שעומד לגור שם ולבלות שם שנים רבות , ארוכות וטובות.